Daf 77a
נִמְנִין עֲלֵיהֶן בַּפֶּסַח וְעוֹד הַתּוֹרָה חָסָה עַל מָמוֹנָן שֶׁל יִשְׂרָאֵל
Rachi (non traduit)
נמנין עליהם. דאפי' לא נמנה אדם עם החבורה אלא לאכול מהן יצא ידי אכילת פסח. אלמא בשר נינהו:

אֲמַר לֵיהּ רַב פָּפָּא לְרַבָּה רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ וְאִיסּוּרָא דְּאוֹרָיְיתָא וְאַתְּ אָמְרַתְּ מַאי לֵיחוּשׁ לְהוּ אִישְׁתִּיק
Rachi (non traduit)
ר''ל. פליג עליה בפסחים בכיצד צולין (פסחים דף פד.) ואמר אין נמנין והכא לאכשורי טרפה קאתי ואיסורא דאורייתא היא ואת אמרת כו':
וְאַמַּאי אִישְׁתִּיק וְהָאָמַר רָבָא הִלְכְתָא כְּווֹתֵיהּ דְּרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ בְּהָנֵי תְּלָת
Rachi (non traduit)
ואמאי אישתיק והאמר רבא. ביבמות בהחולץ הלכתא כריש לקיש בהני תלת ותו לא קנין פירות והחולץ למעוברת ומתנה באמצע כולן בהחולץ אלמא בהך גידין הרכין הלכתא כר' יוחנן דאע''ג דסופן להקשות הרי הן עכשיו כבשר:
שָׁאנֵי הָכָא דַּהֲדַר בֵּיהּ רַבִּי יוֹחָנָן לְגַבֵּיהּ דְּרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ דַּאֲמַר לֵיהּ אַל תַּקְנִיטֵנִי בִּלְשׁוֹן יָחִיד אֲנִי שׁוֹנֶה אוֹתָהּ
Rachi (non traduit)
שאני הכא דהדר ביה ר' יוחנן. מגידין הרכין ואמר כל מידי דסופן להקשות בתר סוף אזלינן דמעיקרא הוה סמיך ר' יוחנן אהא דתנן בהעור והרוטב (לקמן חולין קכב.) עור הראש של עגל הרך הוי כבשר לטומאת אוכלין ונבלות ואע''ג דסופו להקשות והדר ביה ואוקמה לההיא כיחידאה:
דאמר ליה. ר' יוחנן לריש לקיש בהעור והרוטב דקבעי מיניה עור הראש של עגל הרך מהו שיטמא ואמר ליה אינו מטמא הואיל וסופו להקשות ואמר ליה הרי שנינו ואלו שעורותיהן כבשרן עור הראש של עגל הרך ואמר ליה אל תקניטני בה שבלשון יחיד אני שונה אותה כלומר יחידאה היא ולא סבירא לן כוותיה:
Tossefoth (non traduit)
אל תקניטני. דאותביה ריש לקיש לר' יוחנן מההיא דאלו שעורותיהן כבשרן כו' וא''ת לדידיה גופיה תקשה ליה דהא קסבר דבתר בסוף אזלינן בהך גידין שסופן להקשות וי''ל דלא דמי פסח דלאכילה לטומאה דאפי' עור ששלקו מטמא טומאת אוכלין כיון דחזי לאכילה כדאמר בסמוך ואע''ג דודאי אין נמנין עליו בפסח והכי נמי גידין שסופן להקשות וכן בפרק כיצד צולין (פסחים פד.) דפריך מההיא דר' יוחנן דאמר עור הראש של עגל הרך אין מטמא טומאת אוכלין אההיא דגידין שסופן להקשות מכ''ש פריך ובירושלמי אההיא דראשו של עגל הרך א''ר יוחנן לא שנו אלא לטומאה אבל ללקות לא ור''ל אמר משנה שלמה היא זו בין לטומאה ובין ללקות ומסיק התם מיחלף שיטתיה דר''ל תמן לא עביד לה בשר גבי גידין שסופן להקשות דאמר אין נמנין וכאן עביד ליה בשר א''ר בון טעמא דריש לקיש ואכלו את הבשר בשר ולא גידין משמע לפי הירושלמי דבכל מקום אזיל בתר השתא בר מגבי פסח דכתיב קרא:
בלשון יחיד כו'. היה שונה במשנה דברי ר''ש ולא כמו שפי' בקונטרס משום דאתיא כיחידאה דבפרק החולץ (יבמות דף מב:) פריך והא א''ר יוחנן הלכה כסתם משנה אע''ג דאתיא כר' יהודה וא''ת וממאי דמההיא דפסח הדר ביה ודלמא מההיא דלקמן הדר ביה וי''ל דמסתמא הדר ביה לגבי חבריה:
הָהוּא נִשְׁבַּר הָעֶצֶם וְיָצָא לַחוּץ דְּאִישְׁתְּקִיל קוּרְטִיתָא מִינֵּיהּ אֲתָא לְקַמֵּיהּ דְּאַבָּיֵי שַׁהֲיֵיהּ תְּלָתָא רִיגְלֵי
Rachi (non traduit)
דאישתקיל קורטיתא. לשון קורט כלומר מעט מן העצם נעכל ונפל לארץ:
שהייה תלתא ריגלי. לשאול הלכה לחכמים הנאספים לרגל:
אֲמַר לֵיהּ רַב אַדָּא בַּר מַתְנָא זִיל קַמֵּיהּ דְּרָבָא בְּרֵיהּ דְּרַב יוֹסֵף בַּר חָמָא דַּחֲרִיפָא סַכִּינֵיהּ אֲתָא לְקַמֵּיהּ אֲמַר מִכְּדֵי נִשְׁבַּר הָעֶצֶם וְיָצָא לַחוּץ תְּנַן מָה לִי נְפַל מָה לִי אִיתֵיהּ
Rachi (non traduit)
א''ל רב אדא בר מתנה. לבעל הבהמה:
רבא בריה דרב יוסף בר חמא. הוא רבא בר פלוגתיה דאביי:
דחריפא סכיניה. לב פתוח לו בסברא:
מכדי נשבר העצם ויצא לחוץ תנן. בברייתא דלעיל מה לי נפל מיניה מה לי איתיה הואיל ועור ובשר חופין את רובו כשרה:
אֲמַר לֵיהּ רָבִינָא לְרָבָא מִתְלַקֵּט מַהוּ מִתְרוֹסֵס מַהוּ מִתְמַסְמֵס מַהוּ הֵיכִי דָּמֵי מִתְמַסְמֵס אָמַר רַב הוּנָא בְּרֵיהּ דְּרַב יְהוֹשֻׁעַ כֹּל שֶׁהָרוֹפֵא קוֹדְרוֹ
Rachi (non traduit)
מתלקט מהו. בשר הנותר לכסות הרוב אינו יחד אלא כאן מעט וכאן מעט סביב העצם ואם תצרפהו הרי רוב הקיפו נכסה:
מתרוסס מהו. שהיה הבשר מרודד וקלוש וחופה את רוב העצם:
נתמסמס. בשר הנשאר לכסוי נרקב:
קודרו. נוטלו בסכין כקדירת ארובה:
Tossefoth (non traduit)
נתמסמס מהו. הא דאמר באלו טרפות (לעיל חולין נג:) נתמסמס הבשר רואין אותו כאילו הוא אינו היינו כגון בריאה ובגידין שהטרפות תלוי בהן אבל הכא שהטרפות תלוי בעצם אע''ג דנתמסמס הבשר שמא עדיין מגין:
אִיבַּעְיָא לְהוּ נִיקַּב מַהוּ נִקְלַף מַהוּ נִסְדַּק מַהוּ נִיטַּל שְׁלִישׁ הַתַּחְתּוֹן מַהוּ
Rachi (non traduit)
איבעיא להו ניקב. אותו בשר החופה נקב קטן בלא חסרון:
מהו. מי הוי ריעותא או לא:
נקלף מעל העצם. אותו בשר החופה ואינו דבוק בעצם מהו. את''ל נקלף בלא חסרון הבשר כשר:

נסדק. הבשר הנותר לכסוי מהו:
ניטל שליש התחתון. של עובי הבשר סמוך לעצם הרי שני שלישי עליונים עומדים באויר מהו:
תָּא שְׁמַע דְּאָמַר עוּלָּא אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן עוֹר הֲרֵי הוּא כְּבָשָׂר דִּלְמָא דִּקְנָה מַשְׁכָּא דִּידֵיהּ
Rachi (non traduit)
ת''ש. חדא מהנך בעיי דאמר ר' יוחנן עור הרי הוא כבשר אלמא ניטל שליש התחתון ונשאר העור ושני שלישי עומדים כל שכן דכשר:
דלמא התם דקנה משכא דידיה. שהחזיק העור בשלו כלומר התם לאו בניטל הבשר מתחתיו והעור עומד באויר קאמר אלא כגון שנשבר העצם בשיפולו שהוא ערום מבשר סמוך לארכובה שאין שם אלא עור והעור דבוק יפה בעצם ומחזיקו:
Tossefoth (non traduit)
דקנה משכא דידיה. בקונטרס גרס בדלי''ת ור''ח ור''ת גרסי ברי''ש פי' רירים ליחה שלו שאז מדבק בו העור ומעלה בו ארוכה:
אָמַר רַב אָשֵׁי כִּי הֲוֵינַן בֵּי רַב פַּפֵּי אִיבַּעְיָא לַן נִקְדַּר כְּמִין טַבַּעַת מַהוּ וּפְשַׁטְנָא מֵהָא דְּאָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב דָּבָר זֶה שָׁאַלְתִּי לַחֲכָמִים וְלָרוֹפְאִים וְאָמְרוּ מְסָרְטוֹ בְּעֶצֶם וּמַעֲלֶה אֲרוּכָה אֲבָל פַּרְזְלָא מִזְרָף זָרֵיף אָמַר רַב פָּפָּא וְהוּא דִּקְנָה גַּרְמָא דִּידֵיהּ
Rachi (non traduit)
נקדר. הבשר בסכין מעל השבר בעגול כמין טבעת ורוב הקיפו מכוסה:
מהו. מי אמרינן כיון דנקדר בעגול שוב אינו מעלה ארוכה או לא אמרינן:
מסרטו בעצם. דעלמא ומתוך שהוא מוציא דם מתחבר הבשר ונמשך זה אצל זה ומעלה ארוכה וכן דרך הרופאים:
מזרף זריף. עושה חריצים בבשר ומכאיב המכה:
והוא דקנה גרמא דידיה. שאנו רואים שהעצם מחזיק בשלו סביבות הקדירה מידבק העצם לבשר וסימן התחלת עלות ארוכה הוא:
מַתְנִי' הַשּׁוֹחֵט אֶת הַבְּהֵמָה וּמָצָא בָּהּ שִׁלְיָא נֶפֶשׁ הַיָּפֶה תֹּאכְלֶנָּה וְאֵינָהּ מְטַמְּאָה לֹא טוּמְאַת אוֹכָלִין וְלֹא טוּמְאַת נְבֵלוֹת חִישֵּׁב עָלֶיהָ מְטַמְּאָה טוּמְאַת אוֹכָלִין אֲבָל לֹא טוּמְאַת נְבֵלוֹת
Rachi (non traduit)
מתני' נפש היפה. שאין דעתו קצה בה מחמת מיאוס:
תאכלנה. ולא אמרינן אבר מן החי היא שגם היא ניתר בשחיטת האם:
ואינה מטמאה. דלא חשיבא אוכל:
ולא טומאת נבלות. אם מתה הבהמה:
חישב עליה. לאכילה:
מטמאה טומאת אוכלין. אם נגעה בטומאה דמחשבה משויא ליה אוכל:
אבל לא טומאת נבלות. דלאו בשר הוא אלא כשאר אוכל בעלמא הוא:
שִׁלְיָא שֶׁיָּצְתָה מִקְצָתָהּ אֲסוּרָה בַּאֲכִילָה סִימַן וָלָד בָּאִשָּׁה וְסִימַן וָלָד בַּבְּהֵמָה
Rachi (non traduit)
אסורה באכילה. ואע''ג דלא נפק אלא פורתא וליכא למימר כל מיחוי הולד היה שם שמא באותו מקצת יצא ראש הולד והרי הוא כילוד:
ה''ג סימן ולד באשה וסימן ולד בבהמה:
הַמְבַכֶּרֶת שֶׁהִפִּילָה שִׁלְיָא יַשְׁלִיכֶנָּה לִכְלָבִים וּבַמּוּקְדָּשִׁין תִּקָּבֵר וְאֵין קוֹבְרִין אוֹתָהּ בְּפָרָשַׁת דְּרָכִים וְאֵין תּוֹלִין אוֹתָהּ בְּאִילָן מִפְּנֵי דַּרְכֵי הָאֱמוֹרִי
Rachi (non traduit)
המבכרת. זהו פטר רחם שלה:
ישליכנה לכלבים. שאין בה קדושה דאע''ג דאין שליא בלא ולד הכא רובה לאו בת מיקדשה היא דדלמא נקבה הוה כדלקמן בגמרא:
ובמוקדשין. כגון בהמת שלמים שהפילה שליא:
תקבר. דכיון דאין שליא בלא ולד קדשה דבין זכר ובין נקבה דנפיק מבהמת הקדש קדיש:
בפרשת דרכים. מקום שהדרכים מתפרשים לשנים ודרך המנחשים לקוברה שם שלא תפיל עוד:
דרכי האמורי. ניחוש וכתיב (שמות כג) ולא תעשה כמעשיהם:
גְּמָ' מְנָא הָנֵי מִילֵּי דְּתָנוּ רַבָּנַן כֹּל [בַּ]בְּהֵמָה תֹּאכֵלוּ לְרַבּוֹת אֶת הַשִּׁלְיָא יָכוֹל אֲפִילּוּ יָצְתָה מִקְצָתָהּ תַּלְמוּד לוֹמַר אוֹתָהּ אוֹתָהּ וְלֹא שִׁלְיָתָהּ
מִכְּדִי אֵין שִׁלְיָא בְּלֹא וָלָד לְמָה לִי קְרָא קְרָא אַסְמַכְתָּא בְּעָלְמָא
Rachi (non traduit)
גמ' למה לי קרא. למימר ולא שליתה פשיטא דאסורה דשמא יצא הולד והרי הוא כילוד ושליא בתריה אזלא ולא שריתה שחיטה:
אסמכתא בעלמא. ולדרשא אחריתי אתא עיקר קרא לחותך מן הטחול ומן הכליות כדאמר לעיל בפירקין (חולין דף סט.):
וְאֵינָהּ מְטַמְּאָה בָּעֵי רַבִּי יִצְחָק בַּר נַפָּחָא עוֹר חֲמוֹר שֶׁשְּׁלָקוֹ מַהוּ לְמַאי אִי לְטוּמְאַת אוֹכָלִין תְּנֵינָא
Rachi (non traduit)
עור חמור. שהוא קשה ומאוס:
ששלקו. בשלו הרבה מאד:
אי לטומאת אוכלין. אם נעשה אוכל לטמא טומאת אוכלין:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source